בית המשפט העליון של הודו: בתי משפט לפי סעיף 11 אינם יכולים לשלול תביעות כבלתי בוררות
הכתבות מקובצות בין שפות, מנוסחות מחדש במבנה עריכתי קבוע ומקושרות למקורות המקוריים.
בתמצית
- בית המשפט העליון של הודו מאשר בדיקה מצומצמת של בית המשפט בשלב בוררות לפי סעיף 11
- בתי המשפט יכריעו רק בשאלה האם קיימת הסכם בוררות, ולא ישללו תביעות כבלתי בוררות
- בית הדין הבוררי יכריע בכל השגה לגבי בוררותן של תביעות
- החלטת בית המשפט המחוזי בדלהי בוטלה חלקית - כל התביעות יופנו לבוררות
סקירה
בית המשפט העליון של הודו קבע שבית משפט הפועל במסגרת סעיף 11 לחוק הבוררות והפשרה, 1996, מוגבל לקביעה אם קיים הסכם בוררות.
אם קיים הסכם כזה, יש להפנות את כל התביעות לבוררות.
השגות בשאלה אם תביעות מסוימות אינן בוררות צריכות להיות מוכרעות על ידי בית הדין הבוררי.
מה קרה
בית המשפט העליון של הודו בחן ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בדלהי, שלפיה, תוך מינוי בית דין בוררי לפי סעיף 11 לחוק הבוררות והפשרה, 1996, הוצאו חלק מהתביעות מן הבוררות בטענה שאינן בוררות.
המערער תקף את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להורות על בוררות ביחס לתביעות מסוימות, בטענה שהתפקיד של בית המשפט בשלב סעיף 11 הוא אך ורק לקבוע אם קיים הסכם בוררות.
הבית המשפט עיין בפסיקה עדכנית וקודמת, וכן בהוראת החוק הרלוונטית, וחזר על כך שסעיף 11(6A) מגביל את בירור בית המשפט לקיומו של הסכם בוררות.
הבית המשפט קבע כי שאלת היות התביעות בלתי בוררות או כנכללות בעניין חריג נתונה להכרעת בית הדין הבוררי ולא לבית המשפט הממנה. בהתאם לכך, הוא ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להפנות תביעות מסוימות, ואפשר להפנות את כל התביעות לבית הדין.
רקע
השאלה שעמדה לדיון הייתה האם בתי המשפט בהודו בשלב מינוי בורר לפי סעיף 11 לחוק הבוררות והפשרה, 1996, יכולים גם להכריע אם חלק מהתביעות אינן בוררות.
הדבר בא בעקבות שורה של החלטות בית המשפט העליון בהודו המדגישות התערבות שיפוטית מינימלית ומגבילות את בירור בית המשפט לקיומו של הסכם בוררות.
מדוע זה חשוב
- מבהיר את תפקידו המצומצם של בית המשפטים בהליכי בוררות לפי סעיף 11
- מאפשר אוטונומיה רבה יותר לבית הדין הבוררי להכריע בשאלת בוררותן של תביעות
- מספק הנחיה לבקשות עתידיות לפי סעיף 11 ולמינויים שיפוטיים בהודו